מה עושים כשהילד שלי לא משתנה, לא משנה כמה אני מנסה?

להורים רבים יש פנטזיה שאם רק אעשה הכול “נכון”, הפוך ממה שההורים שלי עשו, אתן אתכל מה שלא היה לי, הילדים שלי יהיו מאושרים ומצליחים.

למשל:

אם אשב איתו על שיעורים - הוא יצליח בלימודים.

אם אסביר לה איך להתנהג לחברות - היא לא תישאר לבד.

אם אני אאמן אותו בכדורגל - הוא יהיה שחקן מצטיין.

אם אתעקש על שיער ובגדים - היא תהיה מטופחת ונקייה.

התפיסה הזו מייצרת אשליה שיש לנו שליטה על מי שהילדים שלנו יהיו, מה שמייצר המון לחץ להצליח "לעצב אותם". אבל אז מגיע הרגע שבו מבינים שזה לא עובד ככה. אין נוסחה כזו,

אי אפשר להכניס נתונים ולקבל את התוצאה שרצינו. אי אפשר"לעצב" ילדים.

לכל ילד אישיות, טמפרמנט, קצב, וכישורים המיוחדים לו. לכל ילד יש מסע אחר בעולם. כל ילד זקוק למשהו אחר כדי לשגשג. חנוך הנער על פי דרכו, אמרו את זה הרבה לפני.
הרגע שמקבלים שיש לנו המון השפעה, אבל מעט מאוד שליטה, זה רגע שמוריד הרבה לחץ.

‍הרגע שבו מפסיקים להילחם ומתחילים לנשום

הרגע שמקבלים שיש לנו המון השפעה, אבל מעט מאוד שליטה, זה רגע שמוריד הרבה לחץ.

קשה לקבל את זה, אבל כשמצליחים יש תחושת הקלה אמיתית.

זה גם הרגע שבו אנחנו מתחילים באמת להכיר את הילדים שלנו.

במקום לנסות לשנות אותם, אנחנו רואים את מה שיש:

החוזקות,הכישרונות,האוצרות החבויים,הנצנוץ בעיניים הזה שיש לילד שמקבלים אותו כמו שהוא. לא כי מתעלמים מהקשיים שלו, אלא כי רואים החוזקות שלו ובעזרתן מלמדים אותו איך להתגבר על הקשיים.

ההבנה ששינתה לי את ההורות - ואני רוצה שגם אתם תדעו אותה

השקעתי הרבה מאמץ לחנך את הילדים שלי לסדר. עם הבן הצלחתי ועם הבת לא.

המשכתי לנסות והיה ביננו מאבק ארוך על סידור החדר. עד שהבנתי שאני משלמת מחיר כבד מדי ביחסים איתה והחלטתי לשחרר. ואז הבנתי עוד משהו, זה לא אומר עלי כלום שהחדר של הילדה שלי מבולגן כמו שזה לא אומר עלי כלום שהחדר של הבן שלי מסודר.

הילדים שלנו הם מי שהם ויש דברים שנצליח להשפיע בהם ויש דברים שלא.כשאנחנו מבינים מה לא נצליח ומקבלים את הילד כמו שהוא, אז הוא מוריד התנגדות והגנות ולפעמים דווקא אז הוא ייפתח למשהו חדש. זה לא יקרה אם נעשה כאילו, רק קבלה אמיתית תוביל לזה.

תחשבו על קבלה בדרך הזו: דמיינו שיש לכם שולחן עגול,בצבע חום. אתם רוצים שולחן מרובע, בצבע צהוב. אתם יכולים לצבוע את השולחן לצהוב אבל לא תוכלו להפוך אותו למרובע. זה ההבדל בין השפעה לשליטה.

השחרור הזה מאשליית השליטה הוריד ממני ומהורים שאני מלווה, כל כך הרבה לחץ מיותר ומכביד. לחץ שמעיב על מערכת היחסים עם הילדים, שגורם להם להרגיש לא מספיק טובים.

הבשורה הטובה היא שאף פעם לא מאוחר לעשות את זה, לא משנה בן כמה הילד או הילדה שלכם. כשתתחילו לקבל אותם כמו שהם ותתמקדו במה שבאמת חשבו, ביחסים בניכם, תגלו איך נוצרת בניכם קרבה וחיבור שלא יכולתם לדמיין.

‍